גיזה

אין דבר המזוהה עם מצרים יותר מאשר הפירמידות, מה שהופך את גיזה למקום הכי מעניין ולאתר התיירות מספר אחת של מצרים. גיזה היא אמנם העיר השלישית בגודלה במצרים (אחרי קהיר ואלכסנדריה), הישג לא מבוטל בפני עצמו, אך היא מפורסמת בעיקר בזכות מתחם הפירמידות שנמצא בסמוך אליה.

אף טיול מאורגן למצרים אינו שלם בלי ביקור במתחם הפירמידות בגיזה ואסור לכם לדלג על האתר גם אם אתם בטיול עצמאי. לא כל המבקרים בגיזה ישנים בעיר ורבים מעדיפים ללון בקהיר. מקהיר הנסיעה היא חצי שעה לגיזה, כך שאפשר לנסוע ולחזור באותו היום.

לא כל הפירמידות במצרים נמצאות בגיזה. ישנם 9 אתרים נוספים במצרים בהם ניתן למצוא פירמידות, ביניהם דחשור וסקארה. בסך הכל יש במצרים בין 80 ל-110 פירמידות מוכרות. המספר אינו מוחלט בשל מצבן הרעוע של חלק מהפירמידות הקטנות, שחלקן נראות כמו ערמות עפר קטנות ויש שאינם מחשיבים אותן בספירה.

היכן נמצאת גיזה?

העיר גיזה, בירת מחוז גיזה שבמצרים, היא פרבר של קהיר, הממוקם בגדה המערבית של הנילוס מדרום-מערב למרכז העיר. העיר גיזה מתחילה מגדת הנילוס המערבית ומתחם הפירמידות המפורסם נמצא כ-8 קילומטרים ממערב לעיר גיזה עצמה.

גיזה – מפה

מתחם הפירמידות של גיזה

במתחם הפירמידות של גיזה ישנן מספר פירמידות ומקדשים ושם נמצא גם הספינקס הגדול של גיזה. הפירמידות של גיזה נבנו בנקודה הצופה על בירת מצרים העתיקה ממפיס, לא רחוק מקהיר של ימינו. תקופת הבנייה העיקרית של המתחם הייתה במאה ה-25 לפנה"ס. המתחם הוכרז כאתר מורשת עולמית ב-1979.

המתחם מכונה גם הנקרופוליס (עיר המתים) של גיזה. הוא כולל שלוש פירמידות:

• פירמידת ח'ופו, המכונה הפירמידה הגדולה של גיזה
• פירמידת חעפרע הבינונית
• פירמידת מנכאורע הקטנה

פירמידת חעפרע היא דווקא זו שנראית גדולה יותר מרחוק, אך זוהי רק אשליה אופטית הנובעת ממיקומה ומזווית השיפוע בה היא נבנתה.

בנוסף, במתחם הפירמידות בגיזה נמצא הספינקס הגדול, פירמידות קטנות בהן נקברו מלכות מצרים העתיקה, מקדשים ופירמידות עמק. הנקרופוליס כולל גם קברים של פקידי ממשל בכירים ומונומנטים מאוחרים יותר מתקופת הממלכה החדשה.

פירמידת גיזה הגדולה

הפירמידה הגדולה של גיזה היא המונומנט המפורסם ביותר במקום והיא גם העתיק שבין שבעת פלאי תבל של העולם העתיק – והיחיד מביניהם ששרד עד היום. במצרים, אגב, היה עוד אתר שנחשב לאחד משבעת פלאי תבל של העולם העתיק – המגדלור באלכסנדריה, שנחרב ברעידת אדמה בין המאה ה-14 ל-15.

הפירמידה הגדולה בגיזה מכונה גם הפירמידה של ח'ופו על שם הפרעה עבורו היא נבנתה באלף השלישי לפנה"ס. הבנייה של פירמידת ח'ופו נמשכה בין 20-25 שנה ומספר המעברים והחדרים הפנימיים בה גדול יותר מאשר בכל פירמידה מלכותית אחרת. בשנת 1954 נמצאה ליד הפירמידה הגדולה גם הספינה של ח'ופו ובמקום נבנה מוזיאון בו מוצגת הספינה המשוחזרת.

הפירמידה הגדולה של גיזה עצומה בגודלה ובסיסה מכסה שטח של 53(!) דונם. הפירמידה מורכבת מ-2,300,000 אבני גיר שמשקל כל אחת מהן 2.5 טון. קשה להאמין שפלא ארכיטקטוני כזה נבנה באמצעים שהיו זמינים במאה השלישית לפנה"ס, אך יש תיאוריות שונות לגבי האופן בו נגררו האבנים והונחו זו על זו – בין אם באמצעות פלטפורמה שהקיפה את המבנה (בדומה לפיגומים של ימינו) או באמצעות מנופי ענק.

פנים הפירמידה מלא בחדרים פנימיים, מעברים ופירים, שמספרים סיפור מרתק. הפירמידה מכילה, כמובן, את קברו של המלך ח'ופו, אשר נחצב מגרניט וככל הנראה הובא כמו שהוא מאסואן והוכנס לתוך הפירמידה, שכן אין אבני גרניט באזור גיזה. מעל לקבר המלך נבנו חמישה חדרי אוורור כדי להגן על תקרת הקבר מקריסה, המכילים כתובות קיר המהללות את פרעה ח'ופו.

במקום נמוך יותר בפירמידה נמצא קבר המלכה וישנו גם אולם תת-קרקעי, שככל הנראה תוכנן במקור לקבורת המלך, אך בנייתו מעולם לא הושלמה. אלמנט מעניין נוסף בפירמידה הגדולה של גיזה הוא ארבעת הפירים האלכסוניים שנחצבו מחדרי הקבר – שניים מכל אחד. פירים אלו פונים אל מערכות כוכבים שהיו בעלות חשיבות רבה עבור המצרים – כוכב הצפון בימים ההם (אלפא דרקוניס) ומרכזה של קבוצת הכוכבים אוריון. הרעיון היה כנראה לאפשר לנשמות של המלך והמלכה להצטרף לכוכבים לאחר מותם.

גיזה – ספינקס

הספינקס הגדול של גיזה הוא אחד המבנים הגדולים ביותר על פני כדור הארץ שנחצבו מסלע יחיד. זהו פסל ענק בעל גוף של אריה וראש של אדם. בערבית הוא מכונה "אבו-אלהול," או בתרגום חופשי לעברית, "אבי האימה."

הסברה היא שראשו של הספניקס עוצב בדמותו של פרעה חעפרע, אשר קבור בפירמידה הבינונית במתחם הפירמידות בגיזה. אורכו של הספינקס הוא 73 מטרים, רוחבו 19 מטרים וגובהו כ-20 מטרים, מה שהופך אותו לפסל הגדול בעולם שגולף מאבן יחידה. בין שתי רגליו של הספינקס ישנם שרידי מקדש לאל השמש רע.

רוב האגיפטולוגים כיום מאמינים שהספינקס נבנה על ידי אנשי מצרים העתיקה בסביבות המאה ה-26 לפני הספירה משום שבתקופה זו חי הפרעה חעפרע, שהאגיפטולוגים מאמינים שבנה את הספינקס. אך יש הסבורים כי הספינקס נבנה בתקופה קדומה בהרבה – במאה ה-40 לפנה"ס.

השם "ספינקס" ניתן לפסל בתקופת יוון הקלאסית והוא מבוסס על היצור בעל שם זה מהמיתולוגיה היוונית. יש לציין כי במיתוסים של יוון העתיקה היה לספינקס גוף של אריה וראש של אישה, אך לספינקס המצרי ראש של גבר. אין לדעת כיצד כינו המצרים העתיקים את הספינקס.

לאחר ירידת עוצמתה של הממלכה העתיקה והמעבר לממלכה התיכונה, ננטש מתחם הפירמידות בגיזה והספינקס כוסה בחול ברבות השנים. פגעי הטבע הרסו חלקים ממנו והוא נקבר בחול עד לכתפיו. רק בשנת 1925 נחשף הספינקס במלואו לאחר מספר חפירות ארכאולוגיות שבוצעו במקום.

אחת השאלות המעניינות ביותר לגבי הספינקס היא לאן נעלם האף שלו. במהלך השנים פותחו תיאוריות רבות לגבי גורלו של האף החסר, אך התיאוריה המקובלת כיום היא של ההיסטוריון המצרי אל-מקריזי מהמאה ה-15, שטוען כי שיח' סופי פנאטי בשם סיים אל-דאהר כרת את אפו של הספינקס בשנת 1378. הוא ראה שאיכרים מוסלמים סוגדים לספינקס בתקווה שהוא יגדיל את יבולם ולכן הטיל בפסל מום כנקמה על כך. האיכרים, שזעמו על המעשה וחששו מעונש מהאלים, ביצעו בסיים אל-דהאר לינץ' והרגו אותו.